רש"ש על נדה ס״ב

1 במשנה איזהו רוק תפל כו'. עי' פי' הרמב"ם ובחבורו ובפי' הרע"ב. וכ"ע הה"מ שבגמרא סג נתבאר כל הבבא. ואנכי תמה. א דנראה דפסק כדס"ד דר"פ. ורבא דחייה. ב מה שהצריך שיהא ישן מחצות הלילה עד הבקר. ובגמרא משמע דלא בעינן אלא שרגע חצות הלילה יעבור עליו בשינה. עי' ברכות ג ב מעולם ל"ע עלי חצות לילה בשינה. ועמש"כ בס"ד שם כו ב בד"ה איבע"ל. ג מש"כ דרק עד ג' שעות ביום כו'. ובגמרא משמע דשיעור הפרק ששנה הוא בכדי רוב דבורו של ג"ש. אבל כל שלא שנה כשיעור הזה אפילו כל היום נקרא רוק תפל. וע"כ גי' ופירושים אחרים ה"ל בסוגיא זו והה"מ לא העיר מאומה בזה:

2 תד"ה כבריתא. תרגום אשתא וכבריתא. כצ"ל:

3 תד"ה תרי. תימה כו' אמאי לא משני תרי גווני חול כו'. עמש"כ בשבת שם. ועתה נראה דלפמש"כ לעיל בד"ה אר"י נצטרך לומר תלתא גווני חול:

4 תד"ה הטבילו. ועוד כי פריך לקמן לר"ל כו' מאי פירכא היא ה"ה ודאי צבע כו'. הה"מ בפ"ט מהל' א"ב ה"ו פי' דהפירכא הוא מהסיפא דתני או שדיהה דמהני טבילה אח"כ ואע"פ שנשאר עוד בהבגד דם בלוע ע"ש:

5 בא"ד ואמאי נקט נמי והטבילו כו'. זה י"ל דמשום סיפא נקיט דבעבר או דיהה צריך להטבילו שנית. גם יל"פ דמיירי שהבגד נטמא בטומאה אחרת כגון בשרץ וכיו"ב והטבילו לטומאתו זאת וקמ"ל דהצבע לא הוי חציצה:

6 בא"ד ואע"פ דפעמים דדם נדה אינו עובר ע"י ז' כו'. כצ"ל:

7 בא"ד אבל כאן כיון דאיכא ס"ס וביטול. כצ"ל. ור"ל ביטול דאורייתא אף קודם שהעבירו מדמהני טבילה הקודמת:

8 בא"ד ומש"ה פריך מינה לר"ל דבטיל כו'. ר"ל מדאורייתא כדהוכיחו לעיל מדנקט הטבילו. וריש לקיש משמע דמטמא מדאורייתא. ודברי המהרש"א אינן מחוורין ע"ש:

9 תד"ה העביר. והלא אין מזכיר צפון כו'. ופי' המהרש"א דלכן אפי' לא עבר על ידו נמי טמא כו' ע"ש. ותימה דנראה דכש"כ דאם לא עבר על ידו דנתלה דצבע הוא. דהא מוכח בסוגיין דצפון מועיל להעביר טפי מהז' סמנים. ואם לא עבר על ידו כש"כ שלא יעבור ע"י ז' סמנים. והא דלא חשבו במתניתין הוא משום דאפי' יעבור ע"י. יכול להיות דע"י הסמנים לא היה עובר דצבע הוא ונמצא מפסיד טהרות בחנם:

10 תד"ה שהרי. וא"ת מתניתין דקתני כו'. כצ"ל:

11 גמרא א"ל רבי ל"ש ר"ח מנ"ל. עירובין צב יבמות מג:

12 רש"י ד"ה אי לא לא. דה"ל טומאה בלועה בחרסין כו' כדאמר בפ' בהמה המקשה. תימה דהתם אינה אלא בבע"ח כגון אדם ובהמה כדאיתא שם. אבל בשא"ד מטמאה כדתנן בפ"ח דכלים מ"ה ובפ"ט מ"ו. ועמש"כ שם בריש המסכתא והכא הוא משום דא"י לצאת אלא ע"י הדחק. או משום דגם אינו מקפיד עליו מן הסתם לפי מאי דמסיק ר"פ:

13 תד"ה מקולי. תימה כו' והא הך שינויא לא הוי אלא לר"ל כו'. בס' מי נפתוח פרפר מ"ד ג' בד"ה ולולי. כ' לתרץ תמיהתם. דריו"ח ג"כ ידע דמיירי בדם תבוסה. אבל לא ידע לחלק לענין טומאה בלועה בין דאורייתא לדרבנן. ובאר שם בהגהה דהוה ס"ל כיון שמצד הסברא מטמא מה לי דאורייתא ומ"ל דרבנן וכל דתיקון רבנן כעד"א תיקון. ותמוה דהא בדרבנן מוכח להדיא ממתניתין דחרסים דבשלא הוסק התנור טהור מטעם בלוע ועלה קאמר ר"ל ל"ש אלא משקין קלים דא"מ אלא מדרבנן. ולכן ל"ג בהן כשהן בלועין. אבל משקין חמורין דמטמאין מדאורייתא טמא. ועוד דכבר שני ליה ר"ל הנח לכתמים דרבנן. וריו"ח דמקשה ליה מכתמים. י"ל דלטעמיה אזיל דס"ל לעיל מא ב דמקור מקומו טמא. ולכן אף דקי"ל בכ"ד דכתמים דרבנן היינו דוקא לענין דתיטמא האשה ז"י כנדה גמורה. מטעם דלא הרגישה כדאיתא בסוגיא לעיל ר"פ הרואה. אבל הבגד טמא מדאורייתא דבצפור לא נתעסקה כו' וכיון דמגופה קאתא אף שבא שלא בהרגשה מ"מ מקור מקומו טמא. ור"ל משמע דפליג אדריו"ח במקור מקומו טמא לעיל מא ב ע"ש לכן השיבו הנח לכתמים דרבנן: